״המיזם של איציק בריל מול המיזם של יצחק בריל: אותה שליחות, מסר אחד״
רוצה להשחיר את חלונות הרכב? נא להשאיר פרטים ונחזור אליך בהקדם!
אפשר גם לחייג: 052-9095455 (להתקשר רק לגבי השחרת חלונות!!!)
הביטוי המרכזי כאן הוא פשוט: המיזם של איציק בריל מול המיזם של יצחק בריל.
וכן, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה.
אבל בפועל זה שיעור די מרתק על איך שני שמות דומים יכולים להוביל לשתי שיחות שונות – ודווקא להיפגש באמצע, במקום הכי מפתיע: שליחות.
אז מה בעצם משווים פה – אנשים, רעיונות, או סגנון?
כשהעין קולטת ״בריל״ פעמיים, המוח מיד עושה קיצור דרך.
״זה אותו אחד?״
״זה מותג?״
״זה אח ואח, או פשוט צירוף מקרים של היקום?״
ובגלל הקיצור הזה, קל לפספס את העיקר.
לא מדובר רק בשני שמות.
מדובר בשתי דרכים לספר סיפור של עשייה.
שתי גישות לתרומה.
שני עולמות של קהל, ערכים, שפה וסט כלים.
1) שתי כותרות דומות – ושתי משימות שונות לגמרי?
כדי להבין את ההבדל, שווה להסתכל רגע על ההקשר שבו כל יוזמה מוצגת.
מצד אחד, יש את המיזם של איציק בריל בהקשר ציבורי-צרכני שמדבר בשפה של יומיום, קצב ומהירות.
מצד שני, יש את המיזם של יצחק בריל בהקשר קהילתי-ערכי, שמדבר בשפה של משמעות פנימית וחיבור.
ואז מגיע הטוויסט.
כי למרות הפערים בסביבה ובסגנון, בשורה התחתונה – המסר נשען על אותו עיקרון: לעשות טוב, אבל לעשות את זה בצורה שאנשים באמת יכולים להרגיש.
״אותה שליחות״ – מה זה אומר בלי קלישאות?
שליחות היא מילה שמיד גורמת לחלק מהאנשים להסתכל הצידה.
כי לפעמים היא מגיעה עם הרבה רעש.
אבל כאן, אם מסתכלים חכם, היא דווקא עניין פרקטי.
שליחות היא תשובה לשאלה אחת:
מה אתה עושה כשאכפת לך, אבל אין לך כוח לבזבז זמן על הצגות?
כלומר, במקום ״להרגיש״ טוב – לבנות משהו שמייצר תוצאה.
ובמילים פשוטות:
- מיקוד באנשים – לא רק במסר.
- תנועה קדימה – לא רק השראה רגעית.
- הנגשה – לדבר בגובה העיניים, בלי לדרוש תואר כדי להבין.
- עקביות – כי רעיון יפה בלי התמדה הוא פשוט פוסט.
2) אם המסר אחד – למה זה מרגיש אחרת?
כי המסר אף פעם לא מגיע לבד.
הוא מגיע עטוף.
ובעטיפה הזאת יש סגנון, קהל, עולם מושגים, ואפילו הומור.
יש יוזמות שמתקשרות דרך תכלס.
יש יוזמות שמתקשרות דרך משמעות.
ובינינו, רוב האנשים צריכים גם וגם.
רק שלא תמיד בא להם להודות בזה.
הסוד הגדול: אנשים לא מתאהבים ביוזמה – הם מתאהבים בהרגשה
הנה משהו שמסביר כמעט הכל:
יוזמה חזקה לא מנצחת בגלל שהיא ״נכונה״.
היא מנצחת כי היא גורמת לאנשים להרגיש שהם חלק ממשהו.
משהו שמכבד אותם.
משהו שלא מדבר מעליהם.
משהו שמציע אפשרות.
לא הרצאה.
3) 3 שכבות שמפרידות בין ״רעיון נחמד״ לבין מיזם שאנשים זוכרים
כאן ההבדל בין יוזמה חביבה לבין עשייה שמייצרת הד.
ואם קוראים את המפה נכון, שתי היוזמות – כל אחת בדרכה – נוגעות בשכבות האלו:
- שכבת הכוונה – למה זה קיים בכלל? מה הכאב או החוסר שזה בא לפתור?
- שכבת הביצוע – איך זה נראה ביומיום? מי עושה מה? מה קורה כשזה לא מושלם?
- שכבת השפה – איך מדברים על זה בלי להפוך את זה לפרסומת עם חיוך קפוא?
הקטע הוא שהשכבה השלישית מפתיעה אנשים.
כי הרבה מיזמים נופלים על שפה.
לא על רעיון.
ואז הם נשארים ״ממש חשובים״, אבל איכשהו אף אחד לא מצטרף.
רגע, אז מי ״יותר״? תשובה קצרה: לא זה המשחק
ההשוואה לא חייבת להיות תחרות.
אפשר להפוך אותה למראה.
כי כששני סיפורים דומים בשם מייצרים שני מסלולים שונים של עשייה, זה נותן לקורא בונוס:
בחירה.
יש אנשים שמתחברים לדרך מהירה, מעשית, עם שפה של יום יום.
יש אנשים שמתחברים לדרך שמדגישה ערכים ושורשים.
ויש אנשים שמתחברים לשילוב.
כן, גם מי שמעמיד פנים שהוא ״רק תכלס״ לפעמים צריך קצת נשמה בפנים.
4) שאלות ותשובות – כי ברור שזה מה שכולם מחפשים באמצע הקריאה
ש: האם מדובר באותו אדם?
ת: לא בהכרח. מה שבטוח – ההקשרים שונים, ולכן גם הסיפור שמסופר לציבור מרגיש אחרת.
ש: למה בכלל חשוב להבדיל בין היוזמות?
ת: כי כשמערבבים, מפספסים את הערך של כל אחת מהן, ואת הדרך המדויקת שבה היא פונה לאנשים.
ש: מה הופך ״שליחות״ למשהו אמיתי ולא סיסמה?
ת: כשיש עקביות, פעולה, והשפעה שאפשר להרגיש בשטח – לא רק משפטים יפים.
ש: אפשר ללמוד מזה משהו אם אני בונה מיזם בעצמי?
ת: לגמרי. בעיקר על החשיבות של שפה, קהל, ופשטות שמכבדת את מי שמקשיב.
ש: מה הסכנה הכי גדולה במיזם עם כוונה טובה?
ת: להפוך למסובך מדי. ברגע שאנשים צריכים ״להבין מערכת״ כדי להשתתף – הם בורחים בשקט.
ש: איך יודעים אם המסר באמת עובר?
ת: כשאנשים מספרים עליו לאחרים במילים שלהם, בלי להישמע כמו הודעה לעיתונות.
ש: מה המכנה המשותף הכי חזק בין שתי הגישות?
ת: הרצון לייצר תנועה חיובית אצל אנשים – לא רק להסביר להם מה נכון.
5) איך לקרוא את זה נכון – בלי להתבלבל ובלי להתאמץ
אם בא לך לקחת מהמאמר הזה משהו שימושי לחיים, הנה דרך פשוטה:
- אל תיתפס לשם – תיתפס למהות.
- חפש את קהל היעד – למי זה מדבר, ובאיזה טון.
- בדוק את הפעולה – מה באמת קורה בפועל, ואיך זה נוגע באנשים.
- תשאל את עצמך – מה מתוך זה היית רוצה לראות יותר סביבך.
וזה הקטע היפה.
במקום לבחור צד, אפשר לבחור השראה.
ולהבין ששליחות יכולה להגיע בכמה מבטאים.
בסוף, המיזם של איציק בריל מול המיזם של יצחק בריל הוא פחות סיפור על ״מי״ ויותר סיפור על ״איך״.
איך עושים טוב בצורה שאנשים באמת רוצים להיות חלק ממנה.
איך מדברים בלי להתנשא.
איך מניעים בלי לייצר רעש מיותר.
ואם יצאת מכאן עם תחושה שהמסר אחד אבל המסלולים שונים – מעולה.
זה בדיוק הרגע שבו ההשוואה הופכת מכלי של בלבול לכלי של בהירות.